בארגון ההגנה ובהקמת צה"ל
עוד בצעדיו המוקדמים של אשכול בפעילות הציבורית בארץ ישראל נקשר שמו בגופי הביטחון של היישוב. במהלך 1921 היה חבר ועדת ההגנה של ההסתדרות ועם הקמת ארגון ההגנה היה חבר המפקדה הארצית הראשונה, תפקיד בו שימש כשנה ובמהלכה יצא בשליחות רכש לאוסטריה. לאורך שני העשורים הבאים, בתכניות ההתיישבות שיזם ודאג לפעול לתקצובם (דוגמת התיישבויות האלף, ותכנית חומה ומגדל) תרם אשכול לעיצוב גבולות ההגנה של היישוב היהודי בארץ ישראל. בקונגרסים הציוניים בהם השתתף קידם את תקצוב ההתיישבות על היבטיה השונים בקביעת ביזור היישובים ותרומתם לפיתוח הכלכלה והביטחון.
מלחמת העולם השנייה והמאבק בממשלת המנדט
בשנים 1939-1938, אשכול פעל רבות בארצות הברית למען המפדה הציוני ועם שובו לארץ, ביולי 1940 הוכנס בשנית למפקדה הארצית של ארגון ההגנה והיה חבר בה עד 1948, תקופה בחלקה שימש גם כגזבר הארגון.
בתקופת מלחמת העולם השנייה היה מן התומכים הבולטים בעמדה המצדדת בהתגייסות לשורות הצבא הבריטי, אך כעבור זמן הצטרף לעמדתו של דוד בן-גוריון לפיה יש לחזור ולהיאבק במדיניות הבריטית בארץ ישראל וכי הגיוס לא הניב תרומה מדינית למטרותיהם של אנשי היישוב והתנועה הציונית.
בשנים 1946-1945, בתקופת קיומה של ועדת X, תחתיה אוגדו שלוש המחתרות לשיתוף פעולה במאבק המזוין נגד הבריטים, ביקש אשכול לאמץ גישה התומכת במאבק המזוין בצד המשך המשא ומתן המדיני. מאוחר יותר, לאחר החלטת הסוכנות היהודית לנקוט במדיניות הבלגה, ביקש להחליף את פעולות ההתנגדות המזוינת בפעולות העפלה והתיישבות. כך, באוגוסט 1946 הוביל החלטה להקמתם של יישובים חדשים בגליל, בנגב ובקרבת ירושלים. החלטות אלו גובו בתמיכה תשתיתית שסיפק מתוקף תפקידו במקורות.
כינון צבא העם בצל מלחמה
ב-1947, עם הידיעה על סיומו הקרב של המנדט הבריטי קרא להקמת מיליציה יהודית שאינה מחתרתית. ביוני 1947 מונה לחבר ועד הביטחון של היישוב ובשלהי אותה שנה החל לעמוד בראש מרכז המיפקד לשירות הציבור, מרכז שיועד להניח את התשתית לקראת גיוס המוני; עד מאי 1948 טופלו במרכז כ-110 אלף מועמדים לגיוס ומהם גויסו בפועל כארבעים אלף. בתקופה זו התמנה לחבר ועדת הנגב ובמסגרתה היה מעורב בהכנת ההגנה על יישובי האזור לקראת מלחמת העצמאות.
בעקבות ביזור סמכויותיה של המפקדה הארצית של ארגון ההגנה, בינואר 1948 אשכול מונה על ידי דוד בן-גוריון לעוזרו האישי במחלקת הביטחון של הסוכנות היהודית. בתפקידו היה אמון על המגזר האזרחי: עד להקמת המדינה במאי 1948 המשיך לעסוק בתחום הגיוס ובניהול המרכז למיפקד ולאחר מכן הועבר לעסוק בנושאי רכש, תחבורה, אספקה והגנה אזרחית.
לאחר הקמתם של הממשלה הזמנית ושל משרד הביטחון, המשיך בתפקידו כעוזר שר הביטחון ושימש בפועל כמנהל הכללי של המשרד. חלק ניכר מזמנו הוקדש לתחום הרכש ולפיתוח התעשיות הביטחוניות במדינה, זאת נוסף על מעורבותו במשא ומתן לפירוק ארגוני המחתרת והחל ביולי 1948 בתפקידו כיושב ראש ועדה לייעול המנגנון הצבאי. מתוקף תפקידו במקורות, במהלך ההפוגה בקרבות מלחמת העצמאות קידם את הנחת צינור המים החדש לירושלים.
בינואר 1949 עזב אשכול את משרד הביטחון והתמסר לתפקידיו בסוכנות היהודית ובחברת מקורות.
להורדת קובץ מותאם להדפסה לחצו כאן
לוי אשכול (שקולניק) נולד באוקראינה ב-1895. בנעוריו למד בגימנסיה היהודית בווילנה, שם נהפך לפעיל ציוני. הוא עלה ארצה במסגרת העלייה השנייה ב-1914, ועבד כפועל חקלאי. לקראת סוף מלחמת העולם הראשונה התנדב לצבא הבריטי.
ב-1920 היה אשכול ממקימי קבוצת דגניה ב'. באותה עת השתלב בגופי תנועת העבודה: היה חבר פעיל במרכז החקלאי, היה ממייסדי ההסתדרות ושימש ציר בקונגרסים הציוניים.
ב-1930 היה בין מקימי מפלגת פועלי ארץ ישראל (מפא"י) - תוצר של פועלו למען איחוד מפלגות הפועלים.
ב-1937 הוא יזם והקים את חברת המים "מקורות" ועמד בראשה עד 1951. במקביל, במשך שנות הארבעים עמד בראש מועצת פועלי תל אביב ושימש כגזבר ארגון ההגנה. לקראת הקמת המדינה, הופקד על הכנת התשתית להקמת צה"ל.
בשנים 1963-1948 עמד בראש מחלקת ההתיישבות של הסוכנות היהודית. בשלוש השנים הראשונות לכהונתו ליווה את הקמתם של כ-400 יישובים חדשים ולצדם מערך חקלאות ותעשייה שנועד להוות בסיס לעצמאות כלכלית.
ב-1951 מונה לראשונה לממשלה ושימש תקופה קצרה כשר החקלאות והפיתוח. בשנים 1963-1952 כיהן כשר האוצר – תקופה משמעותית בה עבר המשק הישראלי ממדיניות של קיצוב ואספקה למשק בעל בסיס חקלאי איתן וראשיתה של תעשייה מתקדמת.
ב-1963, מונה אשכול לראש הממשלה ושר הביטחון. תקופת כהונתו השפיעה רבות על ליכוד האומה באמצעות ביטולו של הממשל הצבאי על ערביי ישראל, הקמת מפלגת העבודה, ובכינון ממשלת הליכוד הלאומי – לקראת הנהגת המדינה במלחמת ששת הימים ולאחריה. הניצחון הצבאי במלחמה נזקף, בין היתר, לברית האסטרטגית שרקם עם הממשל האמריקני. כהונתו נמשכה שש שנים.
אשכול היה איש חזון ומעש, אוהב אדם ואיש משפחה. הוא נודע ביכולתו לגשר על פערים ובהיותו בעל חוש הומור ייחודי.
אשכול נפטר ב-1969 ממחלת לב, בעודו מכהן בתפקיד ראש הממשלה.