בראש מפעל ההתיישבות
בהנהלת הסוכנות היהודית
הקמתה של ועדת X ותנועת המרי העברי ב-1945 גררה את ממשלת המנדט הבריטי לפעולות להצרת פעילותה של הנהגת היישוב. בעקבות מעצרם של בכירי המוסדות הלאומיים ביוני 1946 ("השבת השחורה") בחר ראש מחלקת ההתיישבות של הסוכנות היהודית אליעזר קפלן להאריך את שהותו באירופה, כאשר אשכול נתמנה לממלא מקומו בארץ ושימש בתפקיד בתקופה קשה זו של היישוב.
שנתיים לאחר מכן, בספטמבר 1948 נבחר אשכול לראש מחלקת ההתיישבות של הסוכנות היהודית ולחבר הנהלתה. בתפקיד זה כיהן עד 1963 ובמקביל לו המשיך ושימש עד 1951 כמנהל-שותף בחברת מקורות וכן בתפקידים שונים נוספים: גזבר הסוכנות היהודית (1952-1949), שר החקלאות והפיתוח (1952-1951), חבר הכנסת (1963-1951) ושר האוצר (1963-1952).
עם הקמת המדינה נקבעה חלוקת עבודה בין הסוכנות היהודית וממשלת ישראל לפיה ניתנה בידי הסוכנות הדאגה ליישובים בתקופת הקמתם ועד לביסוסם הכלכלי, אז יועברו לאחריות השלטון המרכזי.
בחמש-עשרה שנות כהונתו בראש מחלקת ההתיישבות התווה אשכול את מפת ההתיישבות, תוך התחשבות בצרכי הביטחון, יישוב הארץ והצרכים החקלאיים. שיקולים אלו לוו בדיונים מדיניים להכרעה בנושאים דוגמת שאלת הטיפול בכפרים שניטשו במהלך המלחמה ובשדות החקלאיים שעמדו ללא דורש.
בארבע השנים הראשונות לכהונתו לבדן, אשכול ליווה בפועל את הקמתם של כ-370 יישובים.
תכניות הפיתוח הותוו במחלקת ההתיישבות ובתש"ט נכללו בתכנית המוצעת הקמתם של 96 יישובים חדשים; בפועל הוקמו 99. ב-1950 יזמה המחלקה תכנית חומש ליישובן של שבעים אלף משפחות ובתוך כך ביקש אשכול לקדם את חיסול מחנות העולים הארעיים והחלפתם במעברות (אשר הוקמו כשיכוני עולים בסמוך לנקודות יישוב מבוססות, בהן תתאפשר קליטת העולים בדרך קבע ובתפקידים יצרניים). לצד התנופה הגדולה במפעל העלייה לארץ, בתפקידו המקביל כגזבר הסוכנות נשא אשכול גם בנטל הכלכלי של מפעל העלייה וביקש לתת תחילה עדיפות לאוכלוסיות הנתונות בסכנה בארצות המוצא.
ב-1955, עם התחדשות גלי העלייה יזם אשכול את מפעל ההתיישבות בחבל לכיש, בחבל עדולם ובמקומות אחרים.
במשרדי החקלאות והפיתוח
ב-1951 נבחר אשכול מטעם מפלגת פועלי ארץ ישראל לכנסת השנייה ומונה לשר החקלאות והפיתוח. את המשרד הוא הנהיג בתקופת בצורת חמורה ובעקבותיה ביקש לצמצם את התלות בגשמים ולהגדיל את שטחי השלחין. בתשעת חודשי כהונתו במשרד הוביל בהצלחה מילווה לשכלול כלי העיבוד וההשקיה של ענף הפרדסנות ומילווה להקמתם של בתי אריזה משוכללים. במשותף עם שר האוצר אליעזר קפלן הקים קרן ממשלתית להבטחת מחירי יסוד מינימלים לירקות. ענף ההדרים קודם גם הוא על ידי הלוואות ממשלתיות שאיפשרו הרחבת המטעים בארבעים אלף דונם.
בעקבות מחלתו של שר האוצר קפלן, ביוני 1952 סיים את תפקידו במשרד החקלאות ועבר לשמש כשר האוצר. אשכול עזב את תפקידיו כגזבר הסוכנות היהודית ובמספר חברות בהן היה מעורב, לרבות מקורות. בתפקידו כשר הפיתוח המשיך שנה נוספת.
להורדת קובץ מותאם להדפסה לחצו כאן
לוי אשכול (שקולניק) נולד באוקראינה ב-1895. בנעוריו למד בגימנסיה היהודית בווילנה, שם נהפך לפעיל ציוני. הוא עלה ארצה במסגרת העלייה השנייה ב-1914, ועבד כפועל חקלאי. לקראת סוף מלחמת העולם הראשונה התנדב לצבא הבריטי.
ב-1920 היה אשכול ממקימי קבוצת דגניה ב'. באותה עת השתלב בגופי תנועת העבודה: היה חבר פעיל במרכז החקלאי, היה ממייסדי ההסתדרות ושימש ציר בקונגרסים הציוניים.
ב-1930 היה בין מקימי מפלגת פועלי ארץ ישראל (מפא"י) - תוצר של פועלו למען איחוד מפלגות הפועלים.
ב-1937 הוא יזם והקים את חברת המים "מקורות" ועמד בראשה עד 1951. במקביל, במשך שנות הארבעים עמד בראש מועצת פועלי תל אביב ושימש כגזבר ארגון ההגנה. לקראת הקמת המדינה, הופקד על הכנת התשתית להקמת צה"ל.
בשנים 1963-1948 עמד בראש מחלקת ההתיישבות של הסוכנות היהודית. בשלוש השנים הראשונות לכהונתו ליווה את הקמתם של כ-400 יישובים חדשים ולצדם מערך חקלאות ותעשייה שנועד להוות בסיס לעצמאות כלכלית.
ב-1951 מונה לראשונה לממשלה ושימש תקופה קצרה כשר החקלאות והפיתוח. בשנים 1963-1952 כיהן כשר האוצר – תקופה משמעותית בה עבר המשק הישראלי ממדיניות של קיצוב ואספקה למשק בעל בסיס חקלאי איתן וראשיתה של תעשייה מתקדמת.
ב-1963, מונה אשכול לראש הממשלה ושר הביטחון. תקופת כהונתו השפיעה רבות על ליכוד האומה באמצעות ביטולו של הממשל הצבאי על ערביי ישראל, הקמת מפלגת העבודה, ובכינון ממשלת הליכוד הלאומי – לקראת הנהגת המדינה במלחמת ששת הימים ולאחריה. הניצחון הצבאי במלחמה נזקף, בין היתר, לברית האסטרטגית שרקם עם הממשל האמריקני. כהונתו נמשכה שש שנים.
אשכול היה איש חזון ומעש, אוהב אדם ואיש משפחה. הוא נודע ביכולתו לגשר על פערים ובהיותו בעל חוש הומור ייחודי.
אשכול נפטר ב-1969 ממחלת לב, בעודו מכהן בתפקיד ראש הממשלה.