בחוג המשפחה

לוי אשכול היה אב לארבע בנות: מנישואיו הראשונים לרבקה מהרשק נולדה בתו נועה ומנישואיו השניים לאלישבע קפלן נולדו בנותיו דבורה, תמה ועפרה.

לוי ואלישבע אשכול בחתונת בתם תמה

ראשית הכרותו עם רבקה מהרשק כעובד חקלאי בפתח תקווה, ב-1915. לאחר מספר שנות הכרות, הם נישאו ב-1922 בקבוצת דגניה ב' שהיו ממייסדיה.

כחמש שנים מאוחר יותר נפרדו ובפברואר 1930 נישא אשכול לאלישבע קפלן, אותה הכיר במסגרת פעילותם הציבורית המשותפת. נישואיהם נמשכו עד לפטירתה של אלישבע ב-1959, לאחר מחלה קשה וממושכת.

בשנים 1940-1935 התגוררה המשפחה בתל אביב ולאחר מכן שבה לחיות בקבוצת דגניה, אך ב-1944 עזבו בשנית. אף כי לא עזבו את דגניה באופן רשמי ובה גם הובאה אלישבע לקבורה, לאחר עזיבתם זו חיו בתל אביב ובירושלים.

בטקס נישואיו למרים, 1964

מותה של אלישבע הותיר חלל גדול עליו כתב במכתביו לקרובים לו: "ישנם כדי חרסינה עדינים אשר בהשברם אינם ניתנים לתיקון ולאיחוי", וכן "הוכיתי מכה עצומה. אלישבע הייתה אדם במלוא מובן המילה. משכילה, נבונה, חלוצה ברוחה, איש תנועה אידאית, אישה ואם מסורה חביבה ואהובה. והנה נעקרה מתוכנו. אין אני יכול להבליג".

רק לאחר כניסתו לתפקיד ראש הממשלה נישא פעם נוספת. נישואיו למרים זליקוביץ' נמשכו חמש שנים, עד לפטירתו בפברואר 1969 ובמהלכן מילאה במסירות את תפקידה הבלתי רשמי כאשת ראש הממשלה.

עם עלייתו של לוי אשכול לארץ ישראל ב-1914 ניתקו קשריו עם משפחתו. ב-1925 נזדמן לביקור ברוסיה ובמהלכו פגש לראשונה מאז עזב את אמו ואת אחיו ליפא, אך הקשרים נותקו בשנית לאחר מכן וחודשו רק לאחר הקמתה של מדינת ישראל, אז החל בקשרי התכתבות עם אחיו ליפא ובן-ציון; באפריל 1964 התאפשרה יציאתו של בן-ציון מברית המועצות והוא השתקע בישראל. אח נוסף, עמנואל (מאניה) נהרג בשורות הצבא הסובייטי בתקופת מלחמת העולם השנייה.

1895
שנים מוקדמות

לוי אשכול (שקולניק) נולד באוקראינה ב-1895. בנעוריו למד בגימנסיה היהודית בווילנה, שם נהפך לפעיל ציוני. הוא עלה ארצה במסגרת העלייה השנייה ב-1914, ועבד כפועל חקלאי. לקראת סוף מלחמת העולם הראשונה התנדב לצבא הבריטי.

1920
בתנועת העבודה

ב-1920 היה אשכול ממקימי קבוצת דגניה ב'. באותה עת השתלב בגופי תנועת העבודה: היה חבר פעיל במרכז החקלאי, היה ממייסדי ההסתדרות ושימש ציר בקונגרסים הציוניים.

1930
בחוג המפלגה

ב-1930 היה בין מקימי מפלגת פועלי ארץ ישראל (מפא"י) - תוצר של פועלו למען איחוד מפלגות הפועלים.

1937
בארגון ההגנה ובצה"ל

ב-1937 הוא יזם והקים את חברת המים "מקורות" ועמד בראשה עד 1951. במקביל, במשך שנות הארבעים עמד בראש מועצת פועלי תל אביב ושימש כגזבר ארגון ההגנה. לקראת הקמת המדינה, הופקד על הכנת התשתית להקמת צה"ל.

1963-1948
בראש מפעל ההתיישבות

בשנים 1963-1948 עמד בראש מחלקת ההתיישבות של הסוכנות היהודית. בשלוש השנים הראשונות לכהונתו ליווה את הקמתם של כ-400 יישובים חדשים ולצדם מערך חקלאות ותעשייה שנועד להוות בסיס לעצמאות כלכלית.

1951
במשרד האוצר

ב-1951 מונה לראשונה לממשלה ושימש תקופה קצרה כשר החקלאות והפיתוח. בשנים 1963-1952 כיהן כשר האוצר – תקופה משמעותית בה עבר המשק הישראלי ממדיניות של קיצוב ואספקה למשק בעל בסיס חקלאי איתן וראשיתה של תעשייה מתקדמת.

1963
בראשות הממשלה

ב-1963, מונה אשכול לראש הממשלה ושר הביטחון. תקופת כהונתו השפיעה רבות על ליכוד האומה באמצעות ביטולו של הממשל הצבאי על ערביי ישראל, הקמת מפלגת העבודה, ובכינון ממשלת הליכוד הלאומי – לקראת הנהגת המדינה במלחמת ששת הימים ולאחריה. הניצחון הצבאי במלחמה נזקף, בין היתר, לברית האסטרטגית שרקם עם הממשל האמריקני. כהונתו נמשכה שש שנים.

אשכול היה איש חזון ומעש, אוהב אדם ואיש משפחה. הוא נודע ביכולתו לגשר על פערים ובהיותו בעל חוש הומור ייחודי.

אשכול נפטר ב-1969 ממחלת לב, בעודו מכהן בתפקיד ראש הממשלה.