לורה ורטון, יד לוי אשכול, 2018
עבודת החקר של ד"ר לורה ורטון עליה זכתה בפרס ראש הממשלה להנצחת זכרו של לוי אשכול, מבקשת לעמוד על השינויים האידאולוגיים שעברו על מפא"י ומפלגת העבודה בשנות השישים והשבעים.
הספר עוסק במדיניות החברתית בישראל בשנים 1977-1965 ובבדיקה היסטורית של התהליך שמוכר במדינות רבות: שינוי בסדרי עדיפות שמביא לקיצוצים והתעלמות מבעיות חברתיות. לרוב ההסברים לכך הם דטרמיניסטים: מדינות הרווחה היו אדיבות מדי ולא כלכליות, ונעלמו בגלל אימוץ של גישה כלכלית יותר “מציאותית” ופחות “נאיבית”. טיעונים אלה משתלבים עם טיעונים שלאידאולוגיה אין מקום במערכות פוליטיות מודרניות. ספר זה מציג הסבר אחר: מפלגות עם סדר יום חברתי לא שינו את האידאולוגיה, אלא איבדו את היכולת להוציאה לפעול בגלל קריסה של המבנה של מפלגות. אפשר גם לומר, שלא סוף האידאולוגיה הביא להידרדרות של מפלגות וקריסתן אלא שעם קריסה של מפלגות אבדה היכולת לממש סדר יום חברתי.
אחת הסוגיות המורכבות בתקופה בה עוסק הספר הייתה חלקה של הממשלה במיתון הכלכלי, ומה היו יעדיה. נמצא כי על אף שהמיתון היה מהלך מכוון, תוצאותיהם של השינויים במדיניות היו קשות מהצפוי. ישראל יצאה מהמיתון עוד לפני מלחמת ששת הימים, אבל לאחר המלחמה חלה צמיחה ופריחה כלכלית שהשפיעה על כל המשק, אך זו הגיעה במקביל לשינויים הרבים שהתרחשו אז בגישת המפלגה ובמדיניותה.
דבר המייחד את ישראל במקרה הזה הוא המכה הקשה שספגה המפלגה השלטת – מפלגת העבודה – בגלל מלחמת יום הכיפורים ואי-יכולתה להגיע להכרעה בעניין עתיד השטחים. מדיניות החוץ המורכבת המשיכה להלום בכל המערכת הפוליטית גם לאחר מכן.